למה קובץ הווידאו שלי כל כך גדול?

גודל הוא קצב סיביות כפול משך. זו כל הנוסחה.

גודל הסרטון הוא קצב הסיביות שלו — כמה סיביות מושקעות בכל שנייה — כפול האורך שלו. כל השאר, כולל הרזולוציה, חשוב רק בגלל האופן שבו הוא מזיז את קצב הסיביות. קליפ של עשר דקות ב-10 Mbps הוא בערך 750 MB, ושום כוונון של הגדרות אחרות אינו בורח מהחשבון הזה.

הקודק חשוב יותר מהרזולוציה

קודק הוא שיטת הדחיסה. H.264 הוא ברירת המחדל כמעט בכל מקום. VP8 היא האפשרות נטולת התמלוגים שבשימוש ב-WebM. VP9 שוחרר על ידי Google ללא תמלוגים, אך מאגר פטנטים של צד שלישי טוען היום לזכויות עליו. קודקים חדשים יעילים בהרבה: אותה איכות ויזואלית שעולה 10 Mbps בפורמט ישן עשויה לעלות 4 Mbps ב-H.264.

לכן הורדת סרטון 4K ל-1080p מאכזבת לעיתים קרובות. מקטינים את מספר הפיקסלים בשלושה רבעים והקובץ בקושי מתחצה, כי המקודד כבר השקיע פחות סיביות בפרטים שהסרתם. קידוד מחדש עם קודק טוב יותר, או פשוט יעד קצב סיביות נמוך יותר, עושה בדרך כלל יותר.

למה וידאו מהטלפון עצום

טלפונים מקליטים בקצבי סיביות גבוהים בכוונה. למצלמה אין זמן לחשוב — היא כותבת פריימים בזמן אמת, בלי הזדמנות לנתח את כל הקליפ — ולכן היא מקצה יותר מדי כדי להבטיח איכות. דקה של וידאו 4K מטלפון יכולה בקלות לעלות על 400 MB.

קידוד מחדש של אותו קליפ במצב לא מקוון, שבו המקודד יכול לקחת את הזמן, מקטין אותו בדרך כלל בחצי או יותר בלי הבדל נראה לעין. זה החיסכון הגדול ביותר שזמין, והוא עולה רק זמן עיבוד.

מה זה CRF, ולמה הוא עדיף על בחירת קצב סיביות

רוב המקודדים מציעים שתי דרכים לקבוע איכות. אפשר לציין קצב סיביות, או לציין יעד איכות ולתת למקודד להשקיע מה שכל סצנה צריכה. השנייה כמעט תמיד טובה יותר: תמונה סטטית של קיר צריכה מעט מאוד סיביות, פיצוץ קונפטי צריך הרבה, וקצב סיביות קבוע מבזבז על הראשון ורעב לשני.

ב-H.264 היעד הזה הוא CRF, בערך 18 עד 28, כאשר נמוך יותר פירושו טוב יותר וגדול יותר. האתר הזה ממיר ל-MP4 ב-CRF 23, ברירת המחדל המאוזנת הרגילה — קרוב מאוד ויזואלית למקור ברוב הצילומים.

האודיו אינו הבעיה

אנשים מנסים לא פעם להקטין סרטון בהתקפה על האודיו. רצועת סטריאו טיפוסית היא 128 עד 192 kbps, לעומת וידאו בכמה אלפים. הסרת האודיו כולו מסרטון של 500 MB חוסכת אולי 10 MB והופכת אותו לחסר תועלת. עדיף להשאיר אותו.

מתי GIF הוא התשובה הלא נכונה

המרת וידאו ל-GIF הופכת קבצים לגדולים הרבה יותר, לא לקטנים. ל-GIF אין למעשה דחיסה בין פריימים — כל פריים נשמר כמעט באופן עצמאי — והוא מוגבל ל-256 צבעים. קליפ של שלוש שניות שהוא 400 KB ב-MP4 יכול להיות 4 MB ב-GIF. משתמשים ב-GIF כשצריך הפעלה אוטומטית במקום שבו וידאו אסור, לעולם לא כדי לחסוך מקום.

כדי להקטין קליפ בפועל, דוחסים את הסרטון או מורידים את הרזולוציה שלו; ואם כל מה שצריך הוא לולאה קצרה, הופכים אותו ל-GIF ומשווים את הגדלים.