מחולל ברקוד

איך זה עובד

ברקודים מקודדים מספר או מחרוזת קצרה כפסים שסורק יכול לקרוא. הפורמט הנחוץ נקבע לפי מה שיסרוק אותו, ובחירה בפורמט הלא נכון היא הסיבה הנפוצה לכך שברקוד שנוצר לא עובד.

בחירת פורמט

Code 128 מקבל כמעט כל טקסט והוא ברירת המחדל הנכונה לשימוש פנימי: תוויות נכסים, תוויות מדפים, מספרי מעקב. EAN-13 ו-UPC-A הם קודי מוצר קמעונאיים וחייבים להיות מספרים אמיתיים שהונפקו עבורכם; אי אפשר להמציא אחד ולצפות שמערכת של חנות תקבל אותו. Code 39 ישן יותר, מקבל אותיות גדולות וספרות, ועדיין נפוץ בלוגיסטיקה ובספריות.

למה ערך נדחה

לכל פורמט יש כללים קפדניים לגבי אורך ותווים, וברובם מחושבת ספרת ביקורת מהערך. EAN-13 דורש 12 או 13 ספרות, UPC-A דורש 11 או 12, ו-Pharmacode מקבל רק מספר בטווח מסוים. כשערך לא מתאים, מקבלים הודעה על הפורמט שבחרתם ועל מה שהוא מצפה לו, ולא תמונה לא תקינה.

הדפסה כך שיסרק

מדפיסים בגודל המקורי, בשחור מלא על לבן, עם שטח ריק משני צדי הפסים. הקטנת ברקוד עד שהפסים מיטשטשים היא הסיבה הנפוצה ביותר לקוד שלא נקרא. כדאי להשאיר את הערך מוצג מתחת, אלא אם משהו אחר מדפיס אותו, כי הוא מאפשר לאדם להקליד את המספר כשהסריקה נכשלת.

ברקודים וקודי QR הם דברים שונים

ברקוד מחזיק ערך קצר בממד אחד. קוד QR מחזיק הרבה יותר ונקרא על ידי מצלמות של טלפונים. אם רוצים משהו שלקוח יסרוק בטלפון, כמעט בוודאות צריך את מחולל קודי ה-QR.